פורסם ב -13:42 14/12/2009
’הנכס השמור’ ויחסו לסביבה
14.12.2009 | 13:42 | יאיר ברק
חקר ’הנכס השמור’ שחיברה האדריכלית קרן מטרני כעבודת דוקטורט הצריך פיתוחם של שני מונחים מקוריים: "אקלים השימור" ו"מרחב שמור"
ראשיתה של תופעת שימור בתים בתל-אביב היא במחצית השניה של שנות ה-70 של המאה ה-20 ומקורה בהשפעת מגמות מקצועיות בין-לאומיות, שקראו לקדם את ההגנה על נכסי מורשת בנויה ברמה אזורית ומקומית. התחלה זו, שזכתה אף לתוקף סטטוטורי תל-אביבי, הלכה ויצרה תפישה תכנונית, שניסחה את היתרון, שיש בשימור נכסים, לפיתוח העיר. השימור, שנחשב באופן מסורתי כמכשול לקידמה ופיתוח – חדש מפני ישן תוציאו – הטמיע תפישה תכנונית ומעשית הפוכה לחלוטין, שלא זו בלבד שמצאה במעשה השימור רחב-ההיקף יתרונות אסתטיים ותרבותיים, אלא אף כלכליים כמו משיכת תיירות. כך הלכה והתהוותה בתל-אביב מערכת משנה חדשה שכינויה "הנכס השמור". המושג "נכס שמור" מתייחס למערכת של נכסים היסטוריים בנויים, אתרים ונופים שהוכרזו כנכסי מורשת תרבותית ומשום כך היו למוגנים. בדרך כלל, מתקיימת ההכרזה הפורמלית באמצעות התכנון המתארי - על ידי תוכנית ייעודית לשימור
(Conservation Plan) או כחלק מתוכנית פיתוח (Development Plan), הכוללת הוראות ותנאים להבטחת ההגנה על נכסי המורשת במרחב התכנון.
מערכת משנה ישנה-חדשה זו היתה נושא למחקר חלוצי שכותרתו " 'הנכס השמור' ויחסו לסביבה: המקרה של המרכז העירוני הישן של תל-אביב", שחיברה האדריכלית קרן מטרני כעבודת דוקטורט במסגרת המחלקה לגיאוגרפיה והסביבה באוניברסיטת בר-אילן. במהלך המחקר התברר לדר' מטרני כי בשל ראשוניותו חסר תחום מחקר זה מושגים ומונחים תיאורטיים כדי לתאר ולנתח את התופעה ועל כן היא פיתחה ויצרה שניים מקוריים משלה: "אקלים השימור" ו"מרחב שמור".
אקלים השימור – מדד למידת התמיכה בשימור נכס או מרחב
המונח אקלים השימור מייצג מדד משוקלל של סך ההיבטים הפיסיים של הנכס שמור. ככל שדרגת אקלים השימור עולה כך גדלה יכולתו של נכס המורשת התרבותית להעביר את מסר השימור. ולהיפך, ככל שדרגת אקלים השימור יורדת, כך קטנה יכולתו של נכס המורשת התרבותית להעביר את מסר השימור באופן עצמאי והוא נזקק למתווכים חיצוניים שיספקו מידע על תופעת השימור ויסייעו לפרשנותה.
המונח החדש אקלים השימור מתבסס על ההשערה כי קיים קשר הדוק בין מאפיינים פיסיים-חזותיים של הנכס השמור במרחב נתון (מרחב עירוני, מרחב כפרי או מרחב פתוח) לבין איכות המסר החזותי שתופעת השימור מעבירה.
ההיבטים הפיסיים החזותיים, הנבחנים במסגרת זו, הם: מאפיינים אדריכליים, מורפולוגיים וטיפולוגיים של הרקמה הבנויה; פריסה מרחבית של הנכסים המוכרזים לשימור; היחס בין "אוכלוסיית" הנכסים המוכרזים לבין שאר הבניינים; מאפייני הפיתוח של שתי אוכלוסיות המבנים. במסגרת זו אין נבדקים ערכי השימור, תרבות השימור, המסרים והגורמים המשפיעים עליהם, אלא נושאים פיסיים-חזותיים בלבד של המבנה.
מדד אקלים השימור מבוטא באמצעות סולם ציונים אחיד. הממצאים - הן האיכותניים והן הכמותיים - המתקבלים במדד זה מתורגמים לערכים אמפיריים על סמך קריטריונים קבועים שנבחרו לכל פרמטר במדד. סיכום הנקודות שהתקבלו עבור כל הפרמטרים משקף את דרגת אקלים השימור של הסביבה הנבדקת.
בגרעין ההיסטורי של תל אביב חשף המחקר של דר' מטרני ארבעה מתחמים עירוניים שונים זה מזה, שכל אחד מהם זוכה לדירוג אקלים שימור שונה. מתחם מרכז העסקים הראשי (מע"ר) ההיסטורי, שבחלקו הדרומי של שדרות רוטשילד, זכה לדירוג הגבוה ביותר כיוון שהמחקר מצא, שהאזור רווי במבנים היסטוריים, אשר רבים מהם שופצו בהתאם להנחיות השימור. ואכן, מסקר דעת-קהל עולה כי מתחם זה זוכה להכרת שימור מיוחדת ביחס לאחרים.
במתחמים, שבהם נתפש הנכס המוכרז לשימור כגורם מעכב פיתוח, יש למדד אקלים השימור חשיבות מיוחדת משום שבאמצעותו ניתן לקדם את תופעת השימור וגם לכוונה. כך, למשל, יצירת תמורות חיוביות במדד אקלים השימור עשויה להוביל לשיפור במעמדה של תופעת השימור ובמודעות לתועלות שהיא מביאה. ניתן, לדעת דר' מטרני, להשיג תמורות באקלים השימור בשתי דרכים: האחת – הרחבה כמותית של רשימת הנכסים המוכרזים לשימור ויצירת פריסה רחבה יותר ומאוזנת יותר של מבני המורשת במרחב השמור, שאף הוא מונח מקורי וחדש; השנייה – עידוד השימור הפיסי של נכסי המורשת הבנויה תוך הבלטת ייחודם האדריכלי.
מרחב שמור – מרחב חמישי בתחום העיר
החידוש הנוסף, שיצרה דר' מטרני, מבוסס על מודל שאומץ מתחום הגיאוגרפיה העירונית, שעל-פיו מורכבת הסביבה העירונית מארבעה מרחבי-משנה התורמים לייצורה ולעיצובה: מרחב פיסי-גיאוגרפי; מרחב פוליטי-תכנוני; מרחב חברתי; ומרחב כלכלי-תפקודי.
מחקרה של דר' מטרני, שבחן וניתח את היחסים שבין סביבה עירונית לנכס שמור, התבסס על ההשערה כי כל אחד ממרחבי-משנה אלה מקיים זיקה ישירה משלו לתופעת השימור. בחינת ההשערה בתהליך המחקר העלתה את הרעיון כי כל אחד מן המרחבים הללו מתייחס לשימור כמרחב חדש ולא כתופעה בודדת וכך נוצר המושג החדש, שאיננו אלא מרחב פיסי חדש של ממש: המרחב השמור.
המרחב השמור הוא מרחב שאוחדו בו התכונות, המאפיינים והמנגנונים של המרכיבים תלויי-השימור המיוצגים בכל מרחב בודד, והוא משעתק את יחסי הגומלין המתקיימים בין מרחבים אלו לבין הנכס השמור (ראה האיור). וכך המרחב הפוליטי-תכנוני מכפיף למרחב השמור את מערכות התכנון והניהול הציבוריות והאזרחיות, העוסקות בשימור המורשת הבנויה. המרחב הפיסי-גיאוגרפי מעביר אל המרחב השמור מערכת של נכסים בנויים, אתרים ונופים בעלי משמעות תרבותית, שהוכרזו לשימור. המרחב החברתי מעביר למרחב השמור את השיח הציבורי, העמדות והתפישות החברתיות ביחס לתופעת השימור. המרחב הכלכלי-תפקודי מעביר למרחב השמור את ה"ערך" (Value) – אותו ערך של חשיבות הנמדד על-פי התנהגות השוק (היצע, ביקוש ונדירות התופעה) וזוכה למעמד חדש כהון סימבולי (symbolic capital), המוענק לנכס בשל ערכיו התרבותיים, ההיסטוריים והנוסטלגיים ולא הפיזיים.
מן האמור לעיל ניתן ללמוד על ארבעת המאפיינים העיקריים המתקיימים במרחב השמור, ואשר יחד הם מהווים תנאי בסיסי לקיומו ולזיהויו:
- תכנון מתארי מוטה-שימור. כלומר, תכנון הכולל מנגנוני הכרזה על נכסים הראויים לשימור, בעל תוקף משפטי.
- מערכת תכנון וניהול ייעודית לנושא המורשת הבנויה במינהל הציבורי העירוני.
- שיח ציבורי ו/או התארגנות ציבורית א-פוליטית, העוסקים בתופעת השימור המקומית.
- מעמד כלכלי אופייני למבני המורשת הבנויה.
ממצאי המחקר של דר' מטרני מעלים תובנה חשובה נוספת ביחס למעמדו של המרחב השמור בסביבה העירונית: מעמד זה מושפע באופן מיוחד מרמת המעורבות של הציבור ביחס לתופעת השימור המקומית. בהיעדר מעורבות חברתית מתקבעת תודעה ציבורית בלתי יציבה, הגוררת עימה רמה נמוכה של יישום מדיניות השימור. דוגמה לתהליך זה היתה המעורבות של הציבור, שנועדה לסכל את כוונת הרשות העירונית לערוך שינויים במבנה היכל התרבות. מכאן, שיצירת תמורות חיוביות במעמדו של המרחב השמור מחייבת העצמה קהילתית ביחס לתופעת השימור המקומית.
שני המונחים החדשים שהוצגו כאן מצביעים על שינוי ביחס החברה והרשויות לתופעת שימור נכסי מורשת בנויה ועל הצורך ביצירת מונחים, מושגים וכלים תכנוניים ברורים המתייחסים לתופעה כאל נדבך חברתי, כלכלי, פוליטי-תכנוני, שאין להתעלם ממנו, בהתפתחותם של מרקמים בנויים.
(Conservation Plan) או כחלק מתוכנית פיתוח (Development Plan), הכוללת הוראות ותנאים להבטחת ההגנה על נכסי המורשת במרחב התכנון.
מערכת משנה ישנה-חדשה זו היתה נושא למחקר חלוצי שכותרתו " 'הנכס השמור' ויחסו לסביבה: המקרה של המרכז העירוני הישן של תל-אביב", שחיברה האדריכלית קרן מטרני כעבודת דוקטורט במסגרת המחלקה לגיאוגרפיה והסביבה באוניברסיטת בר-אילן. במהלך המחקר התברר לדר' מטרני כי בשל ראשוניותו חסר תחום מחקר זה מושגים ומונחים תיאורטיים כדי לתאר ולנתח את התופעה ועל כן היא פיתחה ויצרה שניים מקוריים משלה: "אקלים השימור" ו"מרחב שמור".
אקלים השימור – מדד למידת התמיכה בשימור נכס או מרחב
המונח אקלים השימור מייצג מדד משוקלל של סך ההיבטים הפיסיים של הנכס שמור. ככל שדרגת אקלים השימור עולה כך גדלה יכולתו של נכס המורשת התרבותית להעביר את מסר השימור. ולהיפך, ככל שדרגת אקלים השימור יורדת, כך קטנה יכולתו של נכס המורשת התרבותית להעביר את מסר השימור באופן עצמאי והוא נזקק למתווכים חיצוניים שיספקו מידע על תופעת השימור ויסייעו לפרשנותה.
המונח החדש אקלים השימור מתבסס על ההשערה כי קיים קשר הדוק בין מאפיינים פיסיים-חזותיים של הנכס השמור במרחב נתון (מרחב עירוני, מרחב כפרי או מרחב פתוח) לבין איכות המסר החזותי שתופעת השימור מעבירה.
ההיבטים הפיסיים החזותיים, הנבחנים במסגרת זו, הם: מאפיינים אדריכליים, מורפולוגיים וטיפולוגיים של הרקמה הבנויה; פריסה מרחבית של הנכסים המוכרזים לשימור; היחס בין "אוכלוסיית" הנכסים המוכרזים לבין שאר הבניינים; מאפייני הפיתוח של שתי אוכלוסיות המבנים. במסגרת זו אין נבדקים ערכי השימור, תרבות השימור, המסרים והגורמים המשפיעים עליהם, אלא נושאים פיסיים-חזותיים בלבד של המבנה.
מדד אקלים השימור מבוטא באמצעות סולם ציונים אחיד. הממצאים - הן האיכותניים והן הכמותיים - המתקבלים במדד זה מתורגמים לערכים אמפיריים על סמך קריטריונים קבועים שנבחרו לכל פרמטר במדד. סיכום הנקודות שהתקבלו עבור כל הפרמטרים משקף את דרגת אקלים השימור של הסביבה הנבדקת.
בגרעין ההיסטורי של תל אביב חשף המחקר של דר' מטרני ארבעה מתחמים עירוניים שונים זה מזה, שכל אחד מהם זוכה לדירוג אקלים שימור שונה. מתחם מרכז העסקים הראשי (מע"ר) ההיסטורי, שבחלקו הדרומי של שדרות רוטשילד, זכה לדירוג הגבוה ביותר כיוון שהמחקר מצא, שהאזור רווי במבנים היסטוריים, אשר רבים מהם שופצו בהתאם להנחיות השימור. ואכן, מסקר דעת-קהל עולה כי מתחם זה זוכה להכרת שימור מיוחדת ביחס לאחרים.
במתחמים, שבהם נתפש הנכס המוכרז לשימור כגורם מעכב פיתוח, יש למדד אקלים השימור חשיבות מיוחדת משום שבאמצעותו ניתן לקדם את תופעת השימור וגם לכוונה. כך, למשל, יצירת תמורות חיוביות במדד אקלים השימור עשויה להוביל לשיפור במעמדה של תופעת השימור ובמודעות לתועלות שהיא מביאה. ניתן, לדעת דר' מטרני, להשיג תמורות באקלים השימור בשתי דרכים: האחת – הרחבה כמותית של רשימת הנכסים המוכרזים לשימור ויצירת פריסה רחבה יותר ומאוזנת יותר של מבני המורשת במרחב השמור, שאף הוא מונח מקורי וחדש; השנייה – עידוד השימור הפיסי של נכסי המורשת הבנויה תוך הבלטת ייחודם האדריכלי.
מרחב שמור – מרחב חמישי בתחום העיר
החידוש הנוסף, שיצרה דר' מטרני, מבוסס על מודל שאומץ מתחום הגיאוגרפיה העירונית, שעל-פיו מורכבת הסביבה העירונית מארבעה מרחבי-משנה התורמים לייצורה ולעיצובה: מרחב פיסי-גיאוגרפי; מרחב פוליטי-תכנוני; מרחב חברתי; ומרחב כלכלי-תפקודי.
מחקרה של דר' מטרני, שבחן וניתח את היחסים שבין סביבה עירונית לנכס שמור, התבסס על ההשערה כי כל אחד ממרחבי-משנה אלה מקיים זיקה ישירה משלו לתופעת השימור. בחינת ההשערה בתהליך המחקר העלתה את הרעיון כי כל אחד מן המרחבים הללו מתייחס לשימור כמרחב חדש ולא כתופעה בודדת וכך נוצר המושג החדש, שאיננו אלא מרחב פיסי חדש של ממש: המרחב השמור.
המרחב השמור הוא מרחב שאוחדו בו התכונות, המאפיינים והמנגנונים של המרכיבים תלויי-השימור המיוצגים בכל מרחב בודד, והוא משעתק את יחסי הגומלין המתקיימים בין מרחבים אלו לבין הנכס השמור (ראה האיור). וכך המרחב הפוליטי-תכנוני מכפיף למרחב השמור את מערכות התכנון והניהול הציבוריות והאזרחיות, העוסקות בשימור המורשת הבנויה. המרחב הפיסי-גיאוגרפי מעביר אל המרחב השמור מערכת של נכסים בנויים, אתרים ונופים בעלי משמעות תרבותית, שהוכרזו לשימור. המרחב החברתי מעביר למרחב השמור את השיח הציבורי, העמדות והתפישות החברתיות ביחס לתופעת השימור. המרחב הכלכלי-תפקודי מעביר למרחב השמור את ה"ערך" (Value) – אותו ערך של חשיבות הנמדד על-פי התנהגות השוק (היצע, ביקוש ונדירות התופעה) וזוכה למעמד חדש כהון סימבולי (symbolic capital), המוענק לנכס בשל ערכיו התרבותיים, ההיסטוריים והנוסטלגיים ולא הפיזיים.
מן האמור לעיל ניתן ללמוד על ארבעת המאפיינים העיקריים המתקיימים במרחב השמור, ואשר יחד הם מהווים תנאי בסיסי לקיומו ולזיהויו:
- תכנון מתארי מוטה-שימור. כלומר, תכנון הכולל מנגנוני הכרזה על נכסים הראויים לשימור, בעל תוקף משפטי.
- מערכת תכנון וניהול ייעודית לנושא המורשת הבנויה במינהל הציבורי העירוני.
- שיח ציבורי ו/או התארגנות ציבורית א-פוליטית, העוסקים בתופעת השימור המקומית.
- מעמד כלכלי אופייני למבני המורשת הבנויה.
ממצאי המחקר של דר' מטרני מעלים תובנה חשובה נוספת ביחס למעמדו של המרחב השמור בסביבה העירונית: מעמד זה מושפע באופן מיוחד מרמת המעורבות של הציבור ביחס לתופעת השימור המקומית. בהיעדר מעורבות חברתית מתקבעת תודעה ציבורית בלתי יציבה, הגוררת עימה רמה נמוכה של יישום מדיניות השימור. דוגמה לתהליך זה היתה המעורבות של הציבור, שנועדה לסכל את כוונת הרשות העירונית לערוך שינויים במבנה היכל התרבות. מכאן, שיצירת תמורות חיוביות במעמדו של המרחב השמור מחייבת העצמה קהילתית ביחס לתופעת השימור המקומית.
שני המונחים החדשים שהוצגו כאן מצביעים על שינוי ביחס החברה והרשויות לתופעת שימור נכסי מורשת בנויה ועל הצורך ביצירת מונחים, מושגים וכלים תכנוניים ברורים המתייחסים לתופעה כאל נדבך חברתי, כלכלי, פוליטי-תכנוני, שאין להתעלם ממנו, בהתפתחותם של מרקמים בנויים.
חיפוש מאמרים
